החלטה בתיק רת"ק 37381-11-12

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 30.10.12 (כב' הרשם הבכיר נ. רף).

המשיב 1 הגיש תביעה כספית נגד המבקשת בבית משפט קמא, בגין תאונת דרכים שארעה לו עת נהג במשאית שבבעלותו על כביש הנמצא בעיר לוד. המשאית נפלה לתוך בור בכביש (סע' 1, 13, 20 לפסה"ד) ונגרם למשיב 1 נזק. אין חולק כי כשמונה חודשים עובר לאירוע התאונה, המשיבה 2 ביצעה עבודות תשתית בכביש והקמת מעגלי תנועה לבקשת המבקשת, ובפיקוח המשיבה 3.

בית משפט קמא בפסק דינו נושא הבקשה שלפני, קיבל את תביעת המשיב 1 נגד המבקשת, חייב את המבקשת לשלם למשיב 1 סך 19,729 ש"ח+הוצאות, ודחה את הודעות צד ג' שהגישה המבקשת נגד המשיבות 2-3.

2.         לטענת המבקשת שגה בית משפט קמא בדחותו את הודעות צד ג' אשר שלחה למשיבות 2-3. המשיבה 3 לא הגישה כתב הגנה והיה על בית משפט קמא ליתן נגדה פס"ד בהעדר כפי שביקשה המבקשת; הנציג מטעם המשיבה 3 לא ידע לומר פרטים מידיעתו האישית בנוגע למקום האירוע ועדותו, עליה התבסס בימ"ש קמא היתה עדות שמיעה; בית משפט קמא שגה משלא העביר את הנטל לכתפי המשיבות 2-3 הואיל ועובר לתאונה הן ביצעו עבודות בכביש, וכן שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מהוראות בחוזה בין המבקשת והמשיבה 2, לפיהן למשיבה 2 אחריות לתקן פגמים וליקויים שהתגלו בתוך תקופת הבדק או אחריה והם תוצאה של ביצוע המבנה שלא על פי החוזה או ברשלנות, לרבות אחריות לשיפוי המבקשת בגין כל נזק שייגרם לה בקשר לעבודות.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

כידוע, מטרת הקמתו של בית משפט לתביעות קטנות היא לאפשר לדיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול תורג'מן בע"מ (פורסם ב"נבו", 17.3.09). התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פני פסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) עמ' 826, רת"ק (מחוזי ת"א) 33372-11-10 טייב נ' עיריית ת"א-יפו (פורסם ב"נבו", 10.2.11)).

4.         לא מצאתי כי המקרה שלפני נכנס לגדר אחד החריגים לעיל. פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק. בית משפט קמא קבע עובדתית כי לא נמצאה רשלנות תורמת לתובע בעצם קרות התאונה, ועל כן דן בחלוקת האחריות בין המבקשת והמשיבות 2-3. נקבע כי התאונה ארעה במהלך תקופת הבדק אך המבקשת לא הזמינה את צד ג' לבדוק את הכביש מיד לאחר קרות התאונה ואף לא דיווחה על האירוע עובר להגשת הודעת צד ג'. נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שצד ג' התרשל בביצוע העבודות או שיש לו אחריות כלשהי לקרות האירוע.

5.         מדובר בקביעות עובדתיות לאחר שבית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים, וכידוע ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות אלו. מה גם שלגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי בית משפט קמא המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

6.         טרם נעילה ועל מנת להניח את דעתה של המבקשת לעניין אי הגשת כתב הגנה על ידי צד ג', הרי שעל פי תקנה 10 סיפא ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין),תשל"ז-1976, רשאי בית משפט להזמין את בעלי הדין לטעון את טענותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן.

7.         כאמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות כ"א מהמשיבים בסך 1,500 ש"ח (4,500 ש"ח סה"כ).

הסכום שהופקד בקופת בית משפט כתנאי לעיכוב ביצוע, יועבר למשיב 1 באמצעות ב"כ, על חשבון החוב הפסוק שקבע בית המשפט לתביעות קטנות, ללא קשר לסכום ההוצאות שנפסק לעיל.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: